דלקת מפרקים שגרונית (Rheumatoid Arthritis)
דלקת מפרקים שגרונית היא מחלה דלקתית אוטואימונית אשר מאופיינת בכאבי מפרקים בעלי אופי דלקתי בשלב מוקדם, ושינויים במבנה של המפרקים והרס שלהם בשלב מתקדם. במטופלים מסוימים, המחלה מתקדמת באיטיות וגורמת לנזקים קלים יחסית, אך במטופלים אחרים המחלה מתקדמת בצורה מהירה וגורמת לקושי רב בהנעת המפרקים וירידה בתפקוד. קביעת האבחנה בשלב מוקדם והתחלה של טיפול מתאים מפחיתות את הנזק ארוך הטווח הנגרם למפרקים בשל המחלה. כיום ישנן תרופות רבות לדלקת מפרקים שגרונית, כולל תרופות אנטי-ראומטיות סינטטיות וביולוגיות, וכל תרופה פועלת במנגנון שונה. כתוצאה מכך, נודעת חשיבות רבה להתאמה אישית של הטיפול תוך התייחסות לכלל המאפיינים של המטופל ושל ביטויי המחלה אצלו.
דלקת מפרקים פסוריאטית (Psoriatic Arthritis)
דלקת מפרקים פסוריאטית היא מחלה אוטואימונית אשר מופיעה בעיקר במטופלים שסובלים מפסוריאזיס ו/או יש להם היסטוריה משפחתית של פסוריאזיס. המחלה מערבת מפרקים שונים, כולל מפרקים של עמוד השדרה ומפרקי הגפיים. בנוסף, עלולה להיות מעורבות של גידים ושל אזורים שבהם גידים ורצועות מתחברים לעצמות. חלק מהמטופלים סובלים במקביל ממחלות מעיים דלקתיות או מדלקות בעיניים. בשל הביטויים הרבים של המחלה, האבחנה עלולה להיות מאתגרת ודרושה התייחסות מעמיקה לממצאים הקליניים, המעבדתיים וההדמיתיים.
גאוט / שיגדון (Gout)
גאוט היא דלקת מפרקים שנגרמת כתוצאה מרמות גבוהות של חומצה אורית בדם. חומצה אורית נוצרת באופן טבעי בגוף, אך עלייה בקצב הייצור שלה או ירידה בקצב הפינוי שלה יכולים לגרום לרמות גבוהות שלה בדם. בעקבות זאת, לחומצה אורית יש נטייה לשקוע במפרקים ובכליות. המחלה נפוצה יותר בגברים, והיא מסתמנת ברוב המקרים ככאב פתאומי במפרק הבוהן. הטיפול נחלק לטיפול אקוטי שכולל תרופות נוגדות דלקת ו/או זריקה תוך-מפרקית של סטרואידים, וכן טיפול כרוני אשר מונע התקפים וכולל תרופות להורדת הרמה של חומצה אורית בדם.
מחלות ספונדילוארתרופתיות (Spondyloarthropathies)
מחלות ספונדילוארתרופתיות הן קבוצה של מחלות דלקתיות שמערבות את חוליות עמוד השדרה ויכולות לערב גם מפרקים פריפריים.
בקרב חלק מהמטופלים יש היסטוריה משפחתית מתאימה ו/או נשאות גנטית של HLA-B27. תסמינים נוספים אשר יכולים להופיע כחלק מהמחלה כוללים מחלת מעי דלקתית, דלקת עיניים, פסוריאזיס ועוד.
במקרים שבהם המחלה מערבת בעיקר את עמוד השדרה לכל אורכו, היא מכונה דלקת חוליות מקשחת (Ankylosing Spondylitis), והיא עלולה לגרום להגבלה בטווח התנועה של הגב.
טיפול ביולוגי הינו בדרך כלל יעיל ומונע התקדמות של המחלה והיווצרות נזקים בלתי-הפיכים.
מחלות שריר דלקתיות אידיופתיות (Idiopathic Inflammatory Myopathies)
מחלות שריר דלקתיות מתבטאות בחולשת שרירים מתקדמת, ועלולות לערב גם מערכות אחרות כגון עור, מפרקים, ריאות, לב ועוד. לדוגמא, במטופלים הסובלים מחולשה בשרירים ופריחה עורית אופיינית המחלה נקראת Dermatomyositis.
בחלק מהחולים, ישנה בנוסף מחלה אוטואימונית אחרת או ממאירות סמויה. במחלת שריר דלקתית ניתן לאתר נוגדנים
ספציפיים רבים אשר נמצאים בקורלציה עם הביטויים הקליניים של המחלה, ויכולים לסייע בהערכת הפרוגנוזה של המטופלים.
אחד מתתי-הסוגים של המחלה נקרא מיופתיה אוטואימונית נמקית משנית לטיפול בסטטינים (תרופות נפוצות אשר משמשות
להורדת כולסטרול בדם). אחת מתופעות הלוואי השכיחות של סטטינים היא כאבי שרירים אשר בדרך כלל חולפים כעבור מספר שבועות לאחר הפסקת הטיפול.
עם זאת, במקרים נדירים מאוד מופיעה חולשת שרירים אשר עלולה לרמוז על הופעה של מחלה זאת.
המחלה נשארת גם לאחר הפסקת הטיפול בסטטינים, וניתן לזהותה באמצעות ממצאים אופייניים בבדיקת אלקטרומיוגרפיה (EMG),
עלייה באנזימי שריר, קיום של נוגדנים ספציפיים בבדיקות דם וכן עדות לנמק של השריר בביופסיה של השריר.
מדובר במחלה חדשה יחסית אשר זוהתה בשנת 2007. המטופלים זקוקים לטיפול בתרופות אנטי-ראומטיות, ועליהם להפסיק טיפול בכל תרופה מקבוצת הסטטינים.
זאבת אדמנתית מערכתית (Systemic Lupus Erythematosus)
זאבת היא מחלה אוטואימונית שבה מערכת החיסון תוקפת רקמות בריאות בגוף. המחלה יכולה לפגוע במערכות רבות, כולל:
מפרקים, עור, כליות, ריאות, לב, מוח ועוד. הנזק לרקמות האלו מתווך בין היתר ע"י נוגדנים, וניתן לזהות אותם בבדיקת
ANA (Anti-nuclear antibodies) ובבדיקות ספציפיות נוספות. נוגדנים אלו יכולים להופיע מספר
שנים לפני הביטויים הקליניים של המחלה.
באופן קלאסי, המחלה מתאפיינת בהתלקחויות (Flares), ומטרת הטיפול הינה למנוע את ההתלקחויות האלו, לקצר את משכן,
ולהפחית את חומרתן. הטיפול כולל סטרואידים ותרופות אנטי-ראומטיות סינטטיות וביולוגיות.